כתובה היא הסכם בו התחייב הבעל ביום החתונה כלפי האישה ומהווה הסכם לכל דבר ועניין. ניתן לקבל את החיוב הכספי המצוי בה. על פי רוב הדיון בזכאות לכתובה נעשה במסגרת תביעת הגירושין שהבעל או האישה מגישים לבתי הדין הרבני. כדי לדון בכתובה יש להגיש תביעה לכתובה או לטעון לזכאות הכתובה במסגרת הדיון המתקיים בפני בית הדין הרבני. הזכאות לכתובה היא זכאות של האישה בלבד מבעלה ולא להיפך. אישה אשר יש לה עילה מוצדקת לגירושין זכאית לקבל את כתובתה. כאשר הבעל מבקש להתגרש מהאישה ואין בידיו עילת גירושין, האישה יכולה לדרוש ממנו תשלום הכתובה ובית הדין יפסוק לאישה כתובתה.
האם לאישה מגיע רק הכתובה או גם ממון?
בבתי הדין הרבניים קיימת מחלוקת האם אישה תוכל לקבל גם כתובה וגם רכוש. בחלק מבתי הדין סוברים כי אישה שקיבלה את חלקה ברכוש המשותף, אינה יכולה לדרוש גם כתובה, ויש בתי דין הסוברים כי אין קשר בין הדברים וכתובתה של האישה היא בנוסף לרכוש המגיע לה.
בבתי הדין ערים לעובדה כי בעל אשר התחייב בכתובה בסכום מסוים, לא בהכרח קיימים בידו הכספים בהם התחייב ולכן, כאשר בית הדין פוסק כתובה הוא מתחשב במצבו הכלכלי של הבעל ובודק האם יש בידו כספים התואמים את מידת התחייבויותיו. בסמכות בתי הדין הרבני לקבוע את גובה החיוב בכתובה ובאפשרותו לפסוק רק חלק מהכספים בהם התחייב הבעל בכתובה.
לרוב במסגרת הסכם גירושין האישה מוותרת על כתובתה. הבעל והאישה יכולים גם להסכים כי ידונו בחיוב בכתובה לאחר סידור הגט, הדבר החשוב הוא שתהיה התייחסות לכתובה במסגרת כל הסדר רכושי כזה או אחר
